נמוסים

פרישת שלום . אורח שנכנס לאוהל' הכל קמים לכבודו . האורה מברך בל אחד מן היושבים באוהל' ומן היושב לימינו יפתח . חרפה גדולה היא , אם יגש אורח למסיבת בדוים ולא יברך ברכת שלום את המסובים . האורח רשאי שלא לברך את יריבו , ואיש לא יתרעם עליו . החולה או הקם מחליו ועודו חלוש' מושיט ידו לאורח בישיבה ואומר ו " אזיז מן עיר קיאם" — יקרת גם בלי קימה . לאחר ברכת השלום באה פרשה של שאלות על השלום . על שלום הזקן והצעיר , החשוב והקל' וכוי . ויש שהערבי יפתח בשאלת שלום גם כתום השיחה או באמצעיתה . וברגע שאין על מה לשוחח , יחזור הוא וישאל ופניו מפיקים התענינות ותקוה לקבל תשובה טובה . המסב לסעודה פטור מאמירת שלום , והבדוי , הנכנס לאוהל , שבו מסובים ליד המ ^ שף ( אצל הפלחים לגן — קערת נחשת שבה אוכלים האורחים ובני המשפחה , ( אינו פורס בשלומו של שום אדם ואין שום אדם מציק לו בשאילות שלום . אבל בלי אמירה כלשהי אסור לו להיכנס . ובמקרה כזה יגיד : "ווקת אטעאם מא פיש סלאם" — ' בשעת האוכל אין מברכים בשלום . כתום הסעודה ונטילת הידיים פותח הוא בפרשת השלום לפי הסדר חנ"ל . שני בדוים כי יזדמנו בדרך , אחד הולך והשני רוכב — הרו...  To the book