המעבר לחיי־קבע

תושבי הערבות והבצות הם כבר בבחינת פלחים העוסקים בגידולים אינטנסיביים : אורז , תירס בכמות מרובה , מש , לוביה ואפונה ובשנים האחרונות — בטנים . הכנסתם העיקרית היא מעבודת האדמה , ועליה הם מתקיימים . הנשים עוסקות בקליעת מחצלות , ובעתות הפנאי מצטרפים גם הגברים לעבודה זו . לבושם בדוי ומעונם — סוכות של מחצלות . ויש בדוים למחצה שרכשו את הקרקעות , שעליהם הם חונים . הם רישו אדמת בעל חלף רכוש חי : פרות ועזים — מאת הפלחים הכפריים , שמאסו באדמותיהם מפני ריחוק מקומן מכפריהם . לבעלים החדשים ניתנו שטרות בעלות "חג'ות" מאושרות על ידי מוכתארי הכפרים . מאז הם חורשים את האדמה בעזרת שוורים וזורעים כל מיני תבואות . בני השבטים מעבדים אדמות ביחידות של עשרים עד ארבעים דונם . הם שיקמו כיךבות ( חורבות ) אבן המשמשות לדיור בהמות בחודף ולאסמים למספוא ולתבואות השדה . מקום הגרנות — על יד הכירבות ( החורבות . ( שאר בני השבטים עוסקים בעשיית פחם ואספקת עצי הסקה / מהם בעלי עזים או בקר , או שני המינים יחד . לעניים שביניהם יש פרה אחת או שתים וכעשר עזים . לשבט בכללו יש סוסות אצילות וכמה עשרות גמלים להובלת משאות מן השדות אל הכפ...  To the book