|
|
והנה עוד ברכה : 'שלא עשני , 'אשה באמת לא טוב היות אשה וזנונית ירקרקת בעלת בנים קטנים , רגזנית וקפדנית ... תלאה , מחלות , טרדה ועבודה נמבזה - וכמה קללות וכמה קינות בפיה ... ! בריה טמאה וחולה ... ! אבל לא כן היא הנערה . זו אורגת , רוקמת וסורגת ושרה שירים בקול צלול ודק , כמו זלדה בת הרבי , ובאה רק לשעה אחת לבית ראובן הכתבן לקרוא "עברי טייטש" ולכתוב "פריסת שלום , " וקולעת היא לה מקלעת שחורה וארוכה מול הראי - כמה נוי יש בדבר זה ! אבל מה הן יודעות הנערות ? אך פתיות הן כולם ! ומה שתיקנו להן ברכה "שעשני כרצונו " באותיות קטנות , כך יפה להן - די להן בחלקן ... ! ( שמחה אלתר בן ציון ) במוטו לפרק הזה באים הרהוריו של הסופר שמחה בן ציון גוטמן ( 1932-1870 ) אודות הברכה המגדרית "שלא עשני , "אשה הרהורים המשלבים לעג וחמלה ולא פחות מכך סקרנות . דבריו משקפים התלבטות ויחס דו ערכי לתופעה הזו שפנים רבות לה , היינו האישה ( או - הנערה . ( כיצד הגיבו נשים לברכה הזו ? דומה שבמספר הנשים בתולדות עמנו כך מספר ההתייחסויות לברכה . כאן אביא דוגמה אחת , עדות שמעיד הרב ברוך הלוי אפשטיין ( 1942-1860 ) על אשת דודו ריינא בת...
To the book |
|
|