בפרק זה ביקשתי להראות כיצד הטקסים התלמודיים העוטפים את השינה , ובעיקר ברכות השחר , נועדו ליצור גבולות והבחנות . בעוד שקריאת שמע שעל המיטה באה להכין את השוכבים לישון למצב של מוות סמלי והיעדר חיות , ברכות השחר מסייעות , בשלב הראשון , לבנות את הגופניות הבריאה והפעילה של המתעוררים . בשלב השני הן מקלות עליהם לעבור לשלב הבא : להפקיעם מרשות הגוף , להעבירם לרשות הרוח והתבונה ולעצב בהם תודעה וזהות יציבות וראויות אשר מחזירות אותם אל חיק הקהילה האנושית והיהודית . טקס ההשכמה התלמודי , הוא בעל ממדים אישיותיים וחברתיים . הוא בא לייצב את הגוף האנושי ואת התודעה האנושית , ובה בשעה להפקיע את האדם מכבלי גופו . המעבר עשוי להיות מובן כלידה - ממצב עוברי הקשור לאמהות ומוכלל בה , למצב בוגר , המסומל בגבריות נשלטת . ממצב קדם מילולי ולא מובחן מבחינה גופנית ותודעתית , למצב רציונאלי , שבו יש לאדם יכולת לקרוא לדברים בשם ומכאן גם לבוראם באופן סמלי . להבחין בינו לבין זולתו , ולהפריד בין קיום מוכלל וחסר אבחנות לקיום אחראי הארוג ברקמה חברתית ותרבותית . בפרק הקודם , ציטטתי את דבריו של אליאדה , על אפיונם של שני מודוסי הק...
To the book