לעתים הטקס הוא חוויה מטלטלת וחריפה המעבירה אדם באופן דרמטי ממצב אחד למשנהו . כך הם , למשל , טקסי המעבר במעגל החיים המאופיינים בחד פעמיותם ובהיותם בלתי הפיכים : אדם שהתחתן יוכל להפוך לגרוש או לאלמן אך לעולם לא יחזור להיות רווק . כאשר מדובר בטקסים חוזרים ונשנים בכל יום ( כגופי הברכות שבהם אנו עוסקים כאן , ( ואשר הם מאבני הבניין שמהם מורכב סדר יומו של האדם , עלינו לסייג את דברינו בדבר שינויים מפליגים שעובר כביכול האדם . תיאור מופרז כזה לא יהיה יותר מראיה רומנטית שאינה מעוגנת במציאות הממשית . כדי לעמוד על טיבה של הדרישה להבנה צנועה של הטקס , נעיין בדבריו של חוקר התפילה הנוצרי מיכאל אאון . הוא משיב לאלה הגורסים שהטקסים מסוגלים ואף מחויבים להעלות את עובדיהם מעל ומעבר לבנאליות של חיי היום יום , וכי הם משנים מן היסוד את חייהם . מה שנעשה בטקס הוא לדידו דווקא אשרור היום יום ; זו מטרתו . התודעה , אאון קובע , אינה מעוצבת מחדש בעקבות הטקס , משמעים חדשים אינם נוצרים תדיר , תפיסות אינן נולדות בכל פעם מחדש - ובכל זאת יש לריטואלים משמעות וחשיבות בחיי היום יום . קל וחומר לגבי טקסים יום יומיים כאלה שבהם ...
To the book