|
|
ניתן לשרטט קו של התפתחות בין המתואר בתלמוד הבבלי , שם נאמרו הברכות בבית , ברשות היחיד , כל אחת בעתה , כשחלקן נאמרו עוד במיטה , לבין דברי רב נטרונאי גאון , ראש ישיבת סורא בבבל בשנים . 858-853 לדעתו יש לומר את הברכות בבית אמנם , אבל ברצף וכחטיבה אחת . דרישתו ליטול ידיים לפני אמירת הברכות מוצגת באופן שמעיד על כך , שבימיו החיוב על נטילת ידיים לא היה נפוץ ומובן מאליו . מאוחר יותר ובהדרגה עברה אמירת ברכות השחר לבית הכנסה . אמנם היו שגרסו שיש לומר את ברכות השחר כהוראת התלמוד , והרמב"ם גינה את האומרים ברכות אלה ברצף , אבל בתפילות ישראל התקבלה הגישה המנתקת בין פעולות הבוקר לבין אמירת הברכות , והן נאמרות "על , "הסדר כלומר ברצף , בדרך כלל בבית הכנסת ועל ידי שליח הציבור , אם כי גם היום יש האומרים אותן בבית . את מקומן של הברכות הנאמרות עם היקיצה ממש , תפסה תפילת "מודה אני" אשר בה לא נאמר שם האל ועל כן ניתן לאומרה לפני נטילת ידיים . אפשר לעמוד , אם כן , על מיסוד הדרגתי של המרכיב האישי והפרטי בטקסי הבוקר : ברכות השחר התלמודיות תפסו את מקומה של קריאת שמע של שחר כטקס השכמה פרטי ואישי , וזו הפכה ממוסדת ...
To the book |
|
|