|
|
ממד של חוסר נחת ניכר בדיוני חז"ל בכל הנוגע למעמדה של קריאת שמע שעל המיטה . ואכן נראה , שאנשים חשו צורך לומר דברי תפילה ודברי תורה טרם לכתם לישון , ובעלי ההלכה החרו החזיקו אחרי המנהג העממי והסדירו את ביטויו . מן המשנה עולה , שקריאת שמע של הערב היתה נאמרת בעת שהאדם שכב לישון ( או לשיטת בית שמאי - בשכיבה ממש . ( לקראת סוף תקופת התנאים , או בראשית ימי האמוראים , התחיל להיווצר קשר בין קריאת השמע ובין תפילת העמידה . ראינו את דרישתו של רבי יוחנן לסמוך את ברכת "גאולה" ( הנאמרת אחרי קריאת שמע ) לתפילת העמידה וכבר בסידורים העתיקים ביותר המצויים בידינו , סמוכה תפילת העמידה לקריאת השמע . העובדה שהמתפללים קראו את השמע בציבור ובריחוק משעת השינה באה במידה מסוימת על חשבון ההתייחסות לציווי לקוראו " . "ובשכבך על רקע זה ועל רקע הצורך של המתפללים בהתייחסות מפורשת לשינה בתפילתם , צצה וצמחה לה קריאת שמע שעל המיטה בנוסף על קריאת שמע של ערבית . ברכת "השכיבנו" נאמרה אמנם במסגרת הערבית אבל בריחוק זמן ומקום מן השכיבה עצמה . כל אחת מהשיטות שהוצעו פותרת חלק מהבעיה ומותירה היבטים אחרים שלה לא פתורים . התלמוד הירושל...
To the book |
|
|