פרק שמיני: החגיגות

לא כלי כוונה אנו סומכים את הדיון בתהלוכות ובהצגות החגיגיות לעניין החיים החברותיים . הפאר כליל האמנות . שהעלתה איטליה של תקופת הריניסאנס בתחום זהי . לא נתקיים אלא בזכות השיתוף של כל המעמדות . והוא . השיתוף הזה , גם שימש בסיס לחברה האיטלקית . המנזרים . חצרות השליטים וקהל האזרחים בארצות הצפון . ד . י 1 גם להם . כמו לאלה שבאיטליה . חגיגות והצגות מיוחדות » ואולם שם היו הללו נבדלות זו מזו בםיגנונן ובתוכנן . וכנגד זה באיטליה , מתוך שהיו ההשכלה והאמנות קניין הרבים . הגיעו גם החגיגות לידי מדריגה * עיין למ 5 לה למ . 239 מקום הוכחנו . כי ההידור הוזי 1 וגי » ל החגיגות הבי * נזק להתפתחותה » ל הדראמה . משוואות לכל השכבות . האדריכלות של התפאורה , שסייעה את החגיגות האלו , ראוייה להקצות לה דף מייחד בתולדות האמנות , אם כי אין עוד ביכולתנו עתה להעלותה בדמיוננו אלא על ידי צירופי קווים מתוך התיאורים שהגיעו לידינו מהתקופה ההיא . כאן ענייננו בחגיגה עצמה . בחינת שעת עלייה בחיי האומה , שעה שהאידיאלים הדתיים , המוסרייט והפיוטיים של זו לובשים צורה מוחשית . מעשה החגיגות של האיטלקים , בצורתו העליונה , הריהו קו מע...  To the book