פרק שלישי: הלשון כבסיס לחברותיות

החברותיות הנאצלה , המתגלית כאן כמעשה אמנות , בחינת יצירה מדעת של חיי העמ , ואחת מיצירותיהם הנעלות ביותר- הלשון היא מצע ומקדמה עיקרית לה . בתקופת השיגשוג של ימי הביניים ביקש מעמד האצילים בארצות לקיים לשון 'חצרנית' מיוחדת לצורכי הפיוט והמשא והמתן החברותי וגם באיטליה . שהדיאליקטים השונים שלה כבר נפלגו במידה יתירה ! man מצוייה היתהבמאה הי'ג לשון n . Curiale ששימשה לשון משותפת לחצרות השליטים ולפייטניהן . וחשיבות מכרעת לדבר , שכאן נעשה מאמץ מכיון להפוך לשון זו ללשון השימוש של כל המשכילים וללשון הכתב . הפתיחה לספר 'מאה נובילות , "עתיקות שעריכתו קדמה לשנת , 1300 יש בה הודאה מפורשת על מגמה זו . והנה הלשון נידונה כאן ללא כל זיקה לשפת הפיוט ו תפקידה הנעלה בי . תר הוא הביטוי הצלול שבפשטות . הנא נוי רוחני ושימושו בשיחות קצרות , אמרות ודברי מענה . כשרון הביטוי הזה נערץ היה באיטליה ממש כמו אצל היוונים והערביים בזמנם : ' מה רבים האנשים' שבכל ימי חייהם הארוכים לא הביאו לעולם אף דיבור נאה אחד ''! ( bel parlare ) אבל אותו עניין , שהעסיק את הבריות , נעשה קשה יותר במידה שהרבו לטפל בו מכל מיני צדדים . ד...  To the book