פרק שני: עידונם החיצוני של החיים

והנה כל שפחת יתרון המעלה שבהבדלי המוצא נתבע היחיד באשר היא לעשות לעצמו בכוח מעלותיו האישיות ן ובה במידה הוטל על החברותיות לעדן את עצמה ולהקים לעצמה גדרימ בכוח הפנימי שבה . נימוסיו של היחיד והצורה העליונה של החברותיות נעשים מעתה דבר שביצירה אמגותית , הבא מתוך חירות הרוח וכוונת מכוון . אפילו מראהו החיצוני של האדם , מסגרת חייו ונימוסיו בכל ימות השנה , נאים ומושלמים הם באיטליה יותר משל עמים אחרים שמחוצה לה . תרבות הדירה של המעמדות העליונים הריהי עניין של תולדות האמנות % ואולם ראוי לציין , עד היכן מעולים היו משכנותיהם של אלה , מצד הנוחיות , תיאם הצורה והסידור המכוון , מן הטירה והחצר או הארמון שבעיר אשר ל שועים בארצות הצפון . והתילבושתתמורותיה מרובות היו כל כך , עד שאין כל אפשרות להקבילה הקבלה שלימה כנגד צורות התילבושת של עמים אחרים , ולא זו בלבד אלא שמסוף המאה הט'ו ואילך היו האיטלקים מחזיקים תכומות במנהגי התילבושת של אותם העמים . צורות התילבושת של התקופה , שתוארו בידי הציירים האיטלקיים , הן בדרך כלל הנאות וההולמות ביותר בכל סוגי הלבושים , שנהוגים היו אותה שעה באירופה אלא שאין יודעים בוודאות...  To the book