פרק שישי אמונת ישראל

את התהליך המוליך מן אמונת האלוהים של ימי יציאת מצרים עד ימי הגולה נוהגים לראות כתהליך של השתנות' שלרוב רואים בו התווספות של ערכי רוח ומוסר חדשים , אך יש גם הרואים בו התמעטות של יסודי ממשות . וטעות בדבר , אם אמנם כוונת הדברים אל היחס האמונתי של המאמינים באמת , ולא אל שיגרת הדת של הנראים כמאמינים ושל מעוותי האמונה . קווים מקוריים ללא ספק שאנו מוצאים בדיוקנו של משה 'עבד יהוה' מתייחסים » ל שירי הנביא עלום השם על יעבד יהוה' כיחס העלה המקופל אל המפותח י . ? ברם אותו יחם עצמו קיים בין מאמר אנכי שבו פותחים עשרות הדיברות ובו מכריז האל הדו בר שהוא שגאל והוציא את ישראל , מקבל הדיבור , ממצרים , ואינו סובל אלו הים אחרים על פניו , לבין אותם משפטי אני שבנאום אל 'משיחו' אל כורש , הנשלח על ידו אם כי עדיין לא ידע את יהוה , ושבהם הוא מכריז על עצמו כעל בורא טוב ורע באשר אין אלוהים זולתו ( ישעיה מה ד ז . ( לא נוסף כאן דבר ולא נגרע דבר , החלטיות שתחילה רק קיימת היתה בלי נשמע קולה , עתה היא מעידה על עצמה באומר ובדברים . האל אשר עליו יודעים הבריות שמלכותו בכול משלה ( תהלים קג , יט , ( הוא לא יותר רוחני ולא ...  To the book