|
|
ולקינוח — הרי סיפור על עניין השעון מתוך 'עיר ומלואה / שמסרה לי באדיבותה הגב' אמונה ירון , בתו של ש"י עגנון , בעורכה את הסיפור הזה לדפוס . בסיפור על אחד הגבאים שהיו בבית הכנסת שבבוטשאטש מספר עגנון , שהלה הביא אומן 'שעשה על קיר בית הכנסת מבחוץ כלי שעות של . 'שמש ובסוף אותו הסיפור כותב עגנון במאמר מוסגר : 'הואיל ואנו עומדים בפרשת כלי השעות אומר בהם דבר . יש דבר שהוא נאה לשמו ושמו נאה לו . כלי זה הוא נאה ואין שמו נאה . ולא עוד אלא שהדורות מכע רים את שמו . בראשונה היו קוראים לו כלי השעות , בדור שלפנינו היו קוראים לו מורה שעות וכן מראה השעות , בדורנו אנו קוראים לו שעון . מי שבדה את השם שעון לא שעה לתיקון לשוננו' . ומקובל היה שבךיהודה הוא שחידש 'בדה' ) כלשון עגנון וברנר ) את השם הזה . * על הציבור' כל' ) כתבי ח . נ . ביאליק , דביר , תל אביב , תרצ"ח ואילך , עמ' רא . ( ולהלן ( שם ) : 'אין לך דבר נבער ועוון פלילי מזה , שייכנס מישהו , אפילו מר בר רב אשי , בסנדליו לתוך מקדש היצירה של כל האומה ' . 33 אולם עגנון עצמו מחדש לעתים קיצורים כאלה כגון 'שלגית' במקום 'עגלת שלג' או 'עגלת חורף' ( ר' 'שירה' , ...
To the book |
|
|