לאחר ניתוחן של היצירות , ננסה לערוך , על דרך הצמצום , את עיקרי הבעיות שנדונו בפרקים הקודמים . מן הדין שנציין כאן פעם נוספת , כי הדיון במציאות ההיסטורית בכלל , ובמיוחד הדיון בתופעה כה סבוכה כיצירתו האמנותית של מיכאל אנג'לו , אינו ניתן לסיכום ממצה , שכן מורכבותה של תופעה סגולית זו אינה נערכת בדפוסים של שיטה מופשטת . נוכל אפוא רק לצרף את החוטים העיקריים המהווים תשזורת זו . גורמים משני תחומים נשתלבו בדיוננו : מן הצד האחד הטיפוסים היסודיים בעיצובן של המצבות בתולדות האמנות האירופית ומקורותיהם הרוחניים של אותם טיפוסים ; מן הצד האחר התפתחותו הפנימית של מיכאל אנג'לו , כפי שזו משתקפת במפעליו המוקדשים למוות . יצירתו המקורית של מיכאל אנג'לו—בעלת החיטוב וקלםתר הפנים הנמרץ שמעטות כמותה בתולדות האמנות—מתממשת עם שהיא נשענת על הדגמים שהונחלו לו על ידי המסו רות ומתקרבת אל צורותיהם ואל המקורות הרוחניים שהזינו אותם . השתלבות זו של יצירת מיכאל-אנג'לו במלוא מרחבן של יצירות התקופות גורמת לכך שאין לעמוד על ייחודה האינדיבידואלי של יצירה זו אלא אם כן היא מועמדת בהקשריה הרוחניים והאמנותיים הרחבים ביותר ונראית ...
To the book