א. מבוא

. 1 מידת בדלותן זו מזו של שתי חטיבות הלשון של העברית הקלסית - לשון המקרא ולשון חכמים - אינה טעונה הוכחה . גם מורי פרופ' זאב בן חיים , שטען לאחדותה של הלשון העברית בשתי החטיבות על יסוד המורפולוגיה של הפועל , היה ער מאוד להבדלים לא מעטים שחצצו בין שתי חטיבות הלשון באוצר המילים ובסמנטיקה , 1 בתורת ההגה ובתחביר ; ולא נוכל להתעלם מן ההבדלים בסעיפים רבים של 2 המורפולוגיה בין שתי התקופות , כפי שכבר הראיתי במקום אחר . . 2 אבל אל נשכח שתולדות מסירתן של שתי חטיבות הספרות הכתובות בלשון המקרא ובלשון חכמים אחוזות זו בזו . מוסרי המקרא לאחר חתימתו דיברו בלשון חכמים לפני שעברה מן העולם כלשון דיבור , ומוסרי לשון חכמים היו נטועים במקרא ובלשונו . ועל כן כל אחת מהלשונות השאירה את רישומיה בלשון האחרת בתהליכי המסירה של המקרא ושל ספרות חז"ל במרוצות הדורות . . 3 אבאר את דבריי בשתי דוגמות מני רבות : צורת המקור הנטוי של בניין נפעל הבאה בתוספת המיליות ב / כ / ל היא בלשון המקרא , כידוע , בהפעל , כהפעל , להפעל בקיום הה"א בין התנועות , כגון בהשמע ( אסתר ב , ( 8 כהדוש ( ישעיהו כה , ( 10 להנצל ( שם כ . ( 6 אבל בלשו...  To the book