א. דברי מבוא

. 1 שתי מסורות הלשון העיקריות המשוקעות בכ"י ק של המשנה ' - זו המסוךה בכתיב שלו ( להלן מסורת הסופר ) רזו המסוךה בניקוד שלו ( להלן מסורת הנקדן ) - 2 מובדלות זו מזו בעניינים הרבה בכללים ובפרטים . כבר קבענו שהקו הבולט החוצה ביניהן מתגלה בטיב המסירה של קווי לשון נדירים . מסורתו של הסופר מקיימת הרבה צורות , תיבות ושימושים עתיקים שנדחקו בידי הנקדן מפני שלא היו ידועים עוד בימיו . הללו נזדמנו מלכתחילה רק לעתים בטקסטים של ספרות חז"ל , ובמרוצת הדורות נשכחו או הושבחו . למשל , צורת הבינוני פעול ששימשה שימוש פועלי ( במקביל לצורה הרווחת פועל ) בבניין קל הייתה ידועה במסורתו של הסופר , אך היא נדחקת מכתב היד בידי הנקדן שלא הכירה עוד , כמו במשפט "וכי ידיו של משה שבורות מלחמה" ( ראש השנה ג , ח . ( נראה שהסופר כיוון לקרוא שבורות , אך הנקדן 3 הטה אחרי הרבים לקרוא שוברות . ועוד דוגמה , יש בידינו עדויות ברורות שה"א 4 הידיעה הייתה שומטת לפני עיצור גרוני : "הפיגס הירבוזון השוטים וחלגלולות" ( שביעית ט , א ;( זו גרסת הסופר , המקיים ה"א הידיעה בשני השמות הראשונים אבל לא בשלישי , הפותח בחי"ת ; ברם הנקדן מוסיף ה"א ...  To the book