. 10 אפנה עתה לחלוקה האחרת של מסורות לשון חז"ל - הענף הא"י מול הענף הבבלי . ואקדים להדגיש , שכל אשר אני אומר מכוון בעיקרו ללשון וללשון לבדה . כתבי היד העתיקים כולם - עם חלוקתם לטיפוס מערבי מכאן וטיפוס מזרחי מכאן - שבים והיו לאחד בידינו מול המשניות מן הענף הבבלי . מחקר ספרות חז"ל הראנו לדעת , שיש להבחין בין טופסי המשניות העתיקים , המשקפים מסורת לימוד עצמית של המשנה ושל המשנה בלבד , ואין להם זיקת מישרין לתלמוד הבבלי - לבין משניות של התלמוד הבבלי . רוצה לומר , כתבי היד הכוללים את המשנה באופן רצוף ואין בהם תלמוד בבלי , ואשר שמרו על המסורת העתיקה של לימוד המשנה לבדה בלא תלמוד , מובדלים בלשונם ממשניות המקיימות זיקת מישרין לתלמוד הבבלי , אחד משניות הכלולות בתוך התלמוד עצמו ואחד משניות המקיימות זיקה לתלמוד ולחיבורים התלויים בו , כגון תשובות הגאונים ( ובדורות מאוחרים יותר גם משניות עם פירוש הרמב"ם ) וכיוצא בזה . משניות מסוג זה הולכות ומתרבות מאז תקופת הגאונים , והן היו הנוסח המהלך עוד לפני הדפוס , ואין צריך לומר לאחריו ועד ימינו . הלשון המשתקפת בכתבי היד העתיקים של המשנה מייצגת את הענף הא"י , ו...
To the book