[א] מקורות מישרין ומקורות עקיפין

. 38 כלל ברזל בלשון : מי שבא לתאר דיאלקט איזה שהוא או לשון כלשהי צריך להיזקק לעדים המתארים אותם במישרין ולא לעדים עקיפים . העדים הישירים יכולים להיות תעודות שבכתב , ועל אחת כמה וכמה עדים על הדיבור ; דבר שניתן להשיגו ביתר קלות בדורותינו בשל אמצעי ההקלטה המשוכללים . ואולם דברים אלו , שכוחם יפה באשר ללשון חיה , אינם מספיקים בחקירתה של לשון עתיקה . גם החוקר לשון מדורות קודמים או מדורות קדומים צריך שיהיו בידיו עדים בני התקופה , שהמידע שהם מוסרים הוא מקיף ככל האפשר . אבל לא בכל לשון יש תעודות שכוחן יפה למסור את כל הנתונים הלשוניים הדרושים לתיאור מערכת הדקדוק והמילון . זה המצב בחקר העברית הקדומה , הן לשון המקרא הן לשון חכמים . . 39 כאשר אנר באים לחקור ולתאר את לשון חכמים , שהייתה מדוברת לפני כ 1800 שנה ( או את לשון המקרא , שהייתה מדוברת בתקופה שלפני יותר מ 2200 שנה , ( אנו ניצבים בפני קשיים לא מעטים . נזכיר רק שניים מן הקשיים העיקריים : א . אין בידינו אלא כתבים מועטים בני התקופה שלשון חז"ל הייתה מדוברת בה . כתבי היד של הספרות שלה באים , כאמור , מסוף האלף הראשון למניין הרגיל 94 הניקור פינקסי...  To the book