[ב] לשון חכמים והארמית

. 32 יש מי שחושב , שדוברי לשון חכמים היו דו לשוניים , ובכל מקום בארץ ישראל דיברו ארמית ועברית כאחת . ויש הסבורים , שהיו אזורים שלא דיברו בהם אלא אחת משתי הלשונות , אבל הדוברים היו חשופים גם ללשון השנייה ( ובאזורים מסוימים היה גם ציבור שדיבר יוונית . ( המגע הזה בין העברית לארמית ניכר היטב בלשון חז"ל הכתובה . יש חוקרים הנוטים להפריז בהשפעת הארמית על לשון חכמים , ויש המצמצמים אותה ביותר . למשל , יש מי שטוען , שהכינוי את לזכר הנוהג בלשון חכמים הוא שאילה מן הארמית , והכינוי העברי המקורי הוא אתה ; אבל יש מי שסבור , שהכינוי את משקף צורה עברית מקורית שהזדמנה כבר במקרא פעמים אחדות - כגון "ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג" ( במדבר יא - ( 15 אבל היא לא זכתה להתפשט בעברית הכתובה אלא בתקופת לשון חז"ל . ועוד דוגמה : בכתבי היד המשובחים של לשון חכמים מזדמנת צורה דקדוקית מיוחדת בפועל , בניין פעל ( פעל , ( בתנועה ארוכה אחרי העיצור הראשון , והעיצור השני אינו מוכפל , כגון מאבקים ( שביעית ב , ב . ( פרופ' ש' מורג פירש את הצורה הזאת כצורה שאולה מן הארמית , בניין מקביל לבניין פאעל ( fa ala ) בערבית 3 a ( ארוכ...  To the book