יערות עד בצורתם הטרופית או הצפונית אינם בארץ , ולמעשה הם נעדרים בכל המרחב הגיאוגרפי של ארצות ים התיכון . חורש עצים נמוכים למדי , או גריגה של שיחים ובתה של סירה קוצנית ותת שיחים אחרים , בתוספת חישות קנים ליד פלגי מים ובצות — אלה מהווים את המעטה הצמחי של צפון הארץ ומרכזה בשטחים שבהם כמות הגשם השנתית אינה פחותה , בדרך כלל , מ 400 מ"מ . מעטה זה מצטמצם ונעלם כליל ככל שנפנה לחולות הים ודרומה למרחבים הצחיחים של מרחבי הלאס בצפון הנגב , ואין צורך לומר — ברמות החמדה החצציות ומחוסרות העפר . מציאותו של מעטה צמחי רב שנתי השפיעה רבות על עיצוב משקם , כליהם ומעונם של בני הארץ בכל הדורות והטביעה את חותמה על אורח חייהם . עצים ושיחים בצורתם הטבעית סיפקו לתושבי הארץ לא רק דלק לבישול , לאפייה , לחימום ולתעשיה ( כבשנים ) וכן מספוא לבהמות , אלא גם מזון ( או תחליפיו ) ותבלינים , תרופות , חפצי נוי , כלי עבודה , רהיטים וחמרי בנין . ואילו בצורה מעובדת , כפחם למשל , נועדו לצרכים ביתיים ותעשייתיים נוספים . הדאגה לשמירה על הצמחייה הטבעית הביאה את חז"ל אפילו לידי איסור גידולה של בהמה דקה בחלקים המיוערים של הארץ . ו...
To the book