התפתחותה של ירושלים מחוץ לחומות

תנאי המגורים והתברואה הירודים בעיר העתיקה במחצית השניה של המאה הי"ט , הביאו למספר תכניות התיישבות מחוץ לחומות . הראשונה שבהן היתה זו של משה מונטיפיורי שהקים ב 860 ו את משכנות שאננים . מקץ שנים ספורות , ב , 1869 נוסדה השכונה הראשונה מחוץ לחומות ביוזמת התושבים עצמם . על מייסדיה נמנו שבע מהמשפחות היותר מתקדמות בעיר , והשכונה כונתה על שמם - נחלת שבעה . השכונה הוקמה ליד הדרך המוליכה משער יפו מערבה , ליד כיכר ציון , שהיתה לימים מרכז העיר . שכונת מחנה ישראל נוסדה באותה תקופה ברח' אגרון , לא הרחק מבריכת ממילא . שתי השכונות הנזכרות נמצאות במרחק של 750 ו 950 מ' משער יפו . תהליך היציאה אל מחוץ לחומות לא פסח גם על קבוצות של נוצרים בני ארצות ועדות שונות . כן החלה במחצית השניה של המאה הי"ט נהירה של עולי רגל לירושלים , אשר הבולטות שבהן היו קבוצות עולי הרגל מרוסיה . פיארוטי מוסר על כ 12 , 000 עולי רגל רוסיים לשנה ב , 1860 שהיוו כשני שלישים מאוכלוסיית ירושלים באותה תקופה . בראשית המאה הנוכחית , היוו הרוסים קרוב ל 40 ° / 0 מכלל עולי הרגל שביקרו בירושלים ! בשנים 1860-64 בנו הרוסים מחוץ לחומות שרותי...  To the book