פאנופםקי ביקש אפוא להראות — ואף הצליח לעשות זאת — כי במאות הי"ב עד הי"ד קיימת היתה זיקה הדוקה בין אנשי האסכולאסטיקה והאדריכלים הגותיים . מה היה טיבה ומה היתה משמעותה של זיקה זו ? כשפאנופסקי מדבר על הזיקה בין האסכולאסטיקה והגותיקה בתקופה הקלאסית של שתיהן ( היינו בין 1130 / 40 לבין 1270 לערך ) הוא אומר' כי זיקה זו 'היא יותר מוחשית מאשר "הקבלה" סתמית' אך עם זאת גם יותר כללית מאותן -השפעות אינדיבידואליות" ( וחשובות כשלעצמן ) שהשפיעו היועצים המלומדים על הציירים' הפסלים והאדריכלים . בניגוד להקבלה סתמית' הזיקה שאני מתכוון אליה היא יחס אמיתי של סיבה ותוצאה ! אולם בניגוד להשפעה אינדיבידואלית' יחס זה של סיבה ותוצאה נוצר על ידי הפצה יותר מאשר על ידי מגע ישיר . הוא נוצר על ידי הפצתו של מה שניתן לכנות' בהעדר מונח טוב יותר' בשם '' נוהג רוחני" ( mental habit ) כשאנו מגבילים מונח שחוק זה להוראתו המדויקת באסכולאםטיקה בחינת "עיקרון המכוון את הפעולה . '" ' נוהג רוחני' הוא מטבע לשון שחוק מרוב שימוש' אך העניין שאנחנו מבקשים לציין במונח זה הוא חיוני להבנת ההיסטוריה של כל תחומי הרוח . בזיקה לדיון הנוכחי ראוי...
To the book