ג. האוטונומיה של האמנות

תפיסתו של ריגל את תולדות האמנות כשרשרת רצופה — שרשרת שהיא אמנם עשירה בתמורות , אך אינה נפסקת על ידן — היא אולי הניסיון המודרני הנועז ביותר לצמצם את ריבוי התופעות בהתפתחות האמנות ולגזור אותן מתוך יסודות מעטים . ראייה זו מושתתת בהכרח על הנחות מאטריאליות מסוימות' בעיקר בדבר טיבם של נושאי ההתפתחות הזאת ושל הגורמים הפועלים בה . עיון בתוכנן של הנחות אלה מראה' כי גם חוקר בעל שיעור קומתו של ריגל אינו יכול להשתחרר מן התפיסות והמושגים השליטים בחיי הרוח של זמנו . גם מי שסבור כי בתורתו של ריגל טמון יסוד חשוב להבנת חוקיותה וגורלותיה של האמנות' אינו יכול להתעלם מן הקשיים החמורים' הנעוצים באחדות מהנחותיו . אם רוצים אנו לשמור על הגרעין החיובי והפורה של משנתו' מן ההכרח שנשחרר אותו מהנחות מסוימות' שאין עוד אפשרות לקיים אותן . נדמה לי כי ניתן לרכז את הנחותיו של ריגל מסביב לשני מוקדים : ( א ) ההשקפה המיטאפיסית על תפקידם של גזעים ולאומים במהל ך ההיסטורי והשפעתם על התפתחותה של האמנות ; ( ב ) ההנחה בדבר כיוונה המוגדר של ההיסטוריה של האמנות וכפיפותה לחוקים חמורים . תורתו של ריגל מושתתת על הרעיון' שהתפתחותה ש...  To the book