ז. עמדתו של הרדר: השאיפה לפרש במקום לשפוט

תרומתו העיקרית של הרדר למחשבה על האמנות החזיתית היא בנקודת המוצא של דיונו ובשאלות שהוא שואל יותר מאשר בתשובות שהוא משיב . הרדר עבר בהרבה את זמנו . הוא בישר גישות שבאו לידי ביטוין המלא רק בראשיתה של המאה העשרים . עיקרן של גישות חדשות אלו הוא בקישור טיב האמנות הספציפית באופן שבו אנו קולטים את יצירותיה' ובהבלטת הזיקה שבין האמנות לבין תפיסת החושים בתחום של הניסיון האסתיטי . הוא לא שאל מהי מהותו של הפיסול אלא : כיצד אנו קולטים את הפסל ? מן השאלה האחרונה מוליכה הדרך לתשובה על השאלה הראשונה . הרדר מדבר על 'כושר ההכרה' של הצופה העומד Plastik , V , 3 , p . 350 37 38 יש עניין מיוחד בכך , שהרדר קושר את מה שהוא מכנה בשם 'אליגוריה' ( ומה שהיינו קוראים היום ' ( 'איקונוגראפיה אל האופי ההבעתי של הםורמאט . ראה בעיקר את הנספח השלישי ( והאחרון ) , 'סיסול'ל עמ' . 363-350 39 שם , עמ' . 353 בפני היצירד ., אולם הוא אומר במפורש , כי כושר הכרה זה אינו טמון בתבונה אלא בחושניות . חוש המישוש' שבאמצעותו קולטים אנו באופן אידיאלי את היצירה הפיםולית , נקרא אצלו גם 'התבונה של הידי . « אותה עמדה בולטת אצלו גם לגבי היפה...  To the book