הפואמה היא אחד הז ' אנרים המרכזיים בשירה העברית שלמן ראשית המאה הי " ט ( תקופת ההשכלה ) ועד לימינו ממש . ספר זה חוקר את תולדות הז ' אנר של הפואמה העברית מראשית התהוותה ועד לסוף העשור השני של המאה העשרים . ארבעה מחמשת פרקיו עוסקים אפוא בפרק הזמן של ההשכלה , ואילו בפרק החמישי והאחרון מותווים כיווני ההתפתחות העיקריים של הפואמה בראשית המאה העשרים , ומשורטטים קווי התפתחותה בעתיד . הקורא בן זמננו עלול להירתע מן העובדה שהמחקר מתמקד בעיקרו בספרות העברית של המאה שעברה , ספרות שרבות מהנחותיה הרוחניות והפואטיות זרות ובלתי רלבנטיות כיום לעולמו , מה גם שחלק ניכר מן היצירות הנידונות כאן אינן נכללות אפילו ב ' קאנון ' של שירת ההשכלה העברית . אף על פי כן , הסיבות לבחירה בקורפוס שלפנינו הן שתיים . האחת היא המגמה לתאר את תולדות הז'אנר של הפואמה בשלבי התהוותו וצמיחתו הראשונים , לעקוב אחר היקלטותן של מתכונותיו הראשונות במערכת הספרות העברית ולבחון את התפתחותן והתגוונותן ואת התפקידים השונים שהן ממלאות במשך כמאה השנים הראשונות לקיומן במערכת זו . הסיבה השנייה להתמקדות במאה הי"ט דווקא היא הכוונה להציע - מתוך תי...
To the book