" אנגליה , אנגליה הגדולה , אנגליה החופשית , זו הצופה על פני כל הימים , היא תבין לנו ולשאיפותינו" — כך אמר קרא תיאודור הרצל בנאום הפתיחה שלו , בקונגרס הציוני העולמי הרביעי בלונדון , ב 13 באוגוסט . 1900 ואכן , כשנתיים יותר מאוחר , בסתיו , 1902 אנגליה , המעצמה הראשית בעולם במאה ה , 19 זו שהבינה את שאיפותיהם לעצמאות מדינית של היוונים , הבלגים והאיטלקים , היא הבינה גם לשאיפותיה של התנועה הלאומית היהודית , היא התנועה הציונית . בסתיו , 1902 ב 22 באוקטובר , החל המשא ומתן הרשמי — העתיד להימשך שנים רבות — בין ראש התנועה הציונית לבין שרי הממשלה האנגלית שבראשה עמד ארתור ג'יימס באלפור . ( Balfour ) השר הראשון אתו נפגש הרצל , היה '' האיש החזק' בממשלה , שר המושבות ג'וזף צ'מברלין D > 3 n , ( Chamberlain ) ro גם "ג'ו . "הגדול למחרת הפגישה , הרצל , — שהתרשם מאישיותו של ג'וזף צ'מברלין , מגישתו העניינית , ומהאווירה businessiikcn ששררה בלשכתו — רשם ביומנו הציוני , בין היתר , את הדברים הבאים אתמול" ! דיברתי עם האדון המפורסם של אנגליה , ג'ו צ'מברלין , שעה אחת . הסברתי לו את בעיית היהודים כפי שאני מבין ...
To the book