על הדגן, התירוש והיצהר

החיטה בספרות המיתולוגית כמו גם בחיי היומיום , נשמר תמיד מקום של כבוד לחיטה בארץ ישראל והיא נחשבה לאצילית וקדושה . "החיטה ירדה משמיים עטופה בשבע , "מפיות יאמרו בארטס . הלחם העשוי ממנה קדוש גם הוא ; אין להפיל ממנו , אף לא פירור אחד לרצפה ולדרוך עליו . ואם יקרה הדבר שלא במתכוון , יש להרימו , לנשקו ולהצמידו למצח . יש שנוהגים אף לבקש מחילה . לעתים נודרים נדרים בשמה . הבדווים נשבעים "בחיי , "החיטה וישנה שבועה נוספת " בשם הדגן . "והקמח יש כוח מלכד באכילת לחם ומלח : "האוכלים יחדיו לחם ומלח יהיו נאמנים זה , "לזה כפי שנוהגים לומר בארטס . לצערנו קיים פתגם נוסף : "הוא אכל אתנו לחם ומלח ואחר כך רימה . "אותנו אך הפרת אמון מעין זו נחשבת לחטא חמור . לא ייפלא שהחיטה זוכה ליחס של כבוד . ועם זאת מפתיע לגלות בסיפור מקומי שהחיטה נחשבת לפרי האסור של גן עדן . האם תראה לילדיה גרגר חיטה , תצביע על חריצו ותאמר , "ראו , כאן תקעה חווה את ציפורני שני האגודלים שלה כאשר חילקה את הגרעין ונתנה את חציו . "לאדם ובפי בדווי ממדבר יהודה נשמע סיפור דומה ; " חיטת גן העדן צמחה לגובה של עץ וגרגריה היו גדולים כביצי . "יען היחס...  To the book