ניוון הנוף הטבעי באזור הים תיכוני של ישראל

משה ענבר ניוון הנוף ( land degradation ) משמש נושא למחקרים אקולוגיים בארץ זה עשרות בשנים . מודגשת בהם ההשפעה הממושכת של האדם במשך אלפי שנים על הנוף הפיסי של הארץ , והשינויים הנגרמים בעטיו בכל תחומי האקוסיסטמה הים תיכונית ( נאוה ודן , . ( 1971 האזורים בעלי האקלים הים תיכוני הם כמחצית משטחה של מדינת ישראל , וכוללים את אזור החוף והחלקים ההרריים הצפוניים ו כל הגליל והגולן ומרבית יהודה ושומרון . המחצית השניה נמצאת בתחום האקלים הצחיח והצחיח למחצה . הנופים הים תיכוניים בארץ דומים לנופים אחרים באגן הים התיכון לא רק בתכונות האקלימיות שלהם אלא גם במבנה הפיסיוגרפי ובהיסטוריה רבת השנים , שבמרכזה — השפעת האדם על המערכה האקולוגית . הגבולות האקלימיים הם בין 900 מ"מ גשם בשנה עד ל 275 מ"מ גשם באזורים החופיים ו 350 מ"מ בשנה באזורים הפנימיים . בחודשים הקרים הטמפרטורה הממוצעת היא מתחת ל , ° וטמפרטורות מתחת ל 0 ° הן במקסימום של כשליש מהזמן . ( Aschmann , 1973 ) מרבית אגני ההיקוות מאופיינים במשטרי זרימה שטפוניים , עם תופעות של גאות בעלות עוצמה גדולה ועליית הידרוגרף חדה . ארועיים קיצוניים יכולים להסיע כמ...  To the book