לתולדות תעשיית הצדף והמזכרות בבית לחם

נתן שור תעשיית הצדף והמזכרות של בית לחם בתקופה העות'מאנית היא תופעה יוצאת דופן בארץ ישראל . תושביה הנוצרים של עיירה קטנה זו פיתחו מערכת כלכלית ענפה , שלא היתה ידועה בארץ באותם ימים . מוצריה יוצאו לאירופה ואמריקה , והגיעו אף לשוקי המזרח הרחוק . חומרי הגלם הובאו מחופי ים סוף , מאירופה ואפילו מאוסטרליה הרחוקה . אנשי בית לחם השכילו לגייס כשותפים פעילים סוחרים זרים r צרפתים , ונציאנים ואף את הנזירים הפרנציסקאנים , שמימנו חלק מהוצאות המסדר שלהם בארץ על ידי מכירת מזכרות . תושבי בית לחם חלשו על ארגון הענף , טיפלו במימונו והרבו לנסוע לארצות רחוקות - מדרום אמריקה ועד הודו , כדי לשווק את מוצריהם ולרכוש חומרי גלם מתאימים , מוצריהם זכו לשבחים רבים בקרב יוצאי אירופה , שהיו רגילים לסטנדרטים מערביים . שגשוגה ורמתה של תעשיה זו מפליאים במיוחד על רקע התעשיה הנחשלת של ארץ ישראל בדורות הקודמים . צעדים ראשונים עולי רגל בכל התקופות תרו אחר מזכרות מארץ הקודש , ובעיקר מזכרות בעלות צביון דתי . ייצור המזכרות היה ברובו בבית לחם ובסביבתה . לא קשה לשער מה היו הסיבות שהפכו את בית לחם למרכז לתעשיית מזכרות . בדורות הק...  To the book