ללא כותרת | מרים סגל בחברה החרדית שבה גדלתי שימשה הקריאה כלי למדידה ולהערכה. הספרים היו בסיס לשיחות היוםיומיות. מי שלא קרא נשאר בשוליים. לא נותר לי אלא לקרוא בעקשנות, גם אם נדרש לי לשם כך זמן ארוך פי שלושה מהנדרש לקורא הממוצע. רוב התהליכים היצירתיים מתנהלים אצלי בראש, מסתובבים שם רוב הזמן ללא אפשרות להשליט בהם סדר לכדי סקיצה. המון רעיונות, המון דמיונות. לפעמים הם רק זנבות וקצוות המתהווים לתמונה ברורה של יצירה מוגמרת.