הנשמה והאל אצל המיסטיקאים הנוצרים

אבל גם כשרמ"ק אומר שהכוונה הפנימית ( המיסטית ) מופנית לאל עצמו , הרי אין ברצונו לומר שהנשמה מתאחדת עם האל . אמנם השקפה זו , שהיא זרה לרוב המקובלים 131 עומדת לפתחה של כל שיטה המדגישה את רעיון ' " ° י . גוטמן : הפילוסופיה של היהדות עמ' . 154 . M . T . pp . 5 , 123 , J 41 j ny 131 האימאננציה , ואפילו חוקרי המיסטיקה הנוצרית מתריעים על סכנה זו ( והרי המיסטיקאים הנוצרים נזהרים הרבה פחות מן המקובלים בעניץ זד . 182 ( . אווילין אנדרהיל אומרת , ש'ללא שמירה מספקת על ידי דוגמות מגבילות מתנוונת השקפת האימאננציה ונהפכת לפאנתיאיזם ולאותן תורות מסולפות וקיצוניות של דיאיפיקאציה / לדעתה אין הכרח להגיע לתוצאות כאלה , שהרי השקפת האימאננציה היא אורתודוכסית . אולם מתוך הדוגמה שהיא מביאה להוכחת דבריה , אפשר לראות באיזו מידה אין היא מסכימה לכל תפיסה פאנאנתיאיסטית אמיתית » היא מצטטת את דברי תומאס : 'ביוץ שהאל הוא הסיבה הכוללת של כל הישות , לכן בכל תהום שבו אפשר למצוא ישות — מצויה בהכרח הנוכחות . " 'האלוהית ובאמת , המפנה הפאנתיאיסטי ניתן להשקפות כאלה על ידי תורת נשמה מיוחדת , ובשאלה זו של יחס הנשמה והאל מתגלה א...  To the book