הדיון ברצון בס' אילימה

ראינו שרמ"ק אינו נוקט עמדת הזוהר , הרואה את הרצון כעלול נצחי של אין סוף , כשם שלא היה מקבל את הדואליזם הראשוני של רשב"ג . ואם תורת הרצון האלוהי בס' פרדס רמונים נראית לעתים כדיאלקטית , הרי הדיונים בס' אילימה מסלקים את הרושם הזה לגמרי . מיד אחרי הפרק השישי בתמר ב' שהובא לעיל ושבו מתאר רמ"ק את הרצח כנמצא באופן חד משמעי מחוץ לאל , מסביר רמ"ק ( בפרק ז ) שכוונתו אינה לספירת הכתר עצמה אלא לבחינה העליונה שבו : 'הנה במה שפירשתי שנייחס לאין םוף הרצון המיוחד בו , שאינו מקבל הפעלות ממנו , ויצא ממנו ולחוץ ופועל הפעלות בנאצל לא במאצילו והנה בזה יתחדש הנאצל' עם כל זה יש רצון לרצון ורצון לרצון . ולזה ייחס באדרא רעוא דרעוין , לתת התקרבות לנאצל אל המאציל והידמות , עד שלא " * מקור חיים בתרגום יעקב בלובשסיין , הוצאת מחברות לספרות , תל אביב תש '' י , שער חמישי לז-לט ( עמ' . ( 419-414 13 » שן ף שלישי נז ( עמ ' " 4 . ( 265 שם שער רביעי יס ( עמ' . ( 324 ישתנה אלא ממר . שהוא מחודש , שנפעל מהרצון' ואין סוף בלתי מתפעל ואינו ) יוצא מן הכוח אל הפועל , מפני קדמותו , אינו מקבל הפעלות ... שיתקרבו הנמצאים על ידי בחינת...  To the book