העמדה התאיסטית של רמ"ק

כללו של דבר : פתרונו של רמ"ק לבעיית האקט הראשון של האל הוא חד משמעי בס' אילימה : עם כל קרבתה של ההתפשטות הראשונה אל האל , הרי אין היא התפשטות מעצמותו , והאל נשאר טראנסצנדנטי לגביה . ולכן יכול רמ '' ק לסתור את עצמו מניה וביה , כביכול , כשהוא מדבר על מעמדו של הכלי הראשון ! 'הקב '' ה הוא אחד תכלית האחדות ויתפשט ממנו תחילת התפשטות כלי אחד , בו כלל הפעולות בתכלית האחדות , ואין הבדל בינו לבין מאציל שום עניין . אמנם ייבדל ממאציל תכלית הבדל , אחר שהוא מאציל והכלי נאצל ואינו מעצמותו' . בהמשך מציץ רמ"ק את ההבדלים העקרוניים שבין האל והנאצל הראשון ( עיץ לעיל , פרק ראשון , עמ' ( 55 ואחת התכונות המוזכרות כאן המאפיינות את הנאצל הראשון היא היותו 'בכוח ושב בפועל , והיינו אפשרי ; היה נעדר . 'והוציאו מציאות בכוח זו איננה מציינת את מציאותו הפוטנציאלית של הכתר כהעדר וכאין , אלא את מעמדו האונטולוגי 101 שם ד ע"א ( בסוף פרק ח . ( על משמעות המונח 'נפרד' כאן , עיין לעיל , פרק שני , עמ' . 104 10 » אילימה יא ע » א ( בהתחלת סרק ה . ( כך גם בפירוש המאמר שבהקדמת הזוהר ( ב ע '' א : ( ' בהגיע מציאות נאצל להיזכר לפניו...  To the book