האחד והריבוי

אותה מסקנה מתחייבת מן הדיון בשאלה הנשאלת בראשית פרק יא בעין כל , תמר : 'ב 'היאך מהאחד הפשוט יצאו הרבים ' ? התשובה היא : 'תחילת האצילות יאצל ראש הכתר , ל''ר בחינתו הפשוטה שאין לדון באחדות פשיטתו ... והרי הוא מחודש נפעל ועם כל זה הוא מיוחד תכלית אחדות כסא לאין סוף שאין להשיג מציאותו ! מפני שהשגת אין סוף נמנעת גם השגת ראשית הפעולות נמנעת , שהרי הם נמצאות מאתו . אמנם מה שנדע בזה ונאמר שהוא כלי מחודש ולא עצמות מאציל — ודאי . ואחר שכן , הרי הוא נדון לגוף , ואין סוף פועל בו כנשמה , וזהו תחילת הרצון שפעל ועשה . 'ורצה אמנם ההמשך כאלו סותר את מסקנתנו , כי נאמר שהריבוי הוא רק מצד הנאצלים : 'שמצדו כולם נמצאים כאחד , ולכך יימצא להם בחינה המא ( ו ) חדת כולם באין םוף , ואולם ישתלשלו זה מזה מצד עצמן בהיות אין סוף . 'מאצילם אך באמת מאוחדות הספירות בספירות רק ברצון הרצונות , ואילו אחדותן העליונה היא בידיעה האלוהית , שבה , כפי שראינו , אין הן קיימות כלל ! 'והנה ברצון הרצונות עדיין הם מאוחדים מפני שידמה הנאצל הראשון למאצילו , וכמו שבמאציל הנמצאים מאוחדים בחכמתו והוא וחכמתו אחד , והידיעה ההיא המצייר ציור...  To the book