האופי העיוני של תורת רמ"ק ויחסו למאגיה

לפני שנעבור לראות את הצד השני שביחסו של רמ"ק לפילוסופיה ולמדעים , עלינו להעיר גם על האופי העיוני של תורתו ועל יחסו למאגיה . בספר הדידאקטי הקטן אור נערב מדגיש רמ"ק את האופי הספקולאטיבי של הקבלה . בדי לחדור לעומק הרעיונות הדיאלקטיים העמוקים של הקבלה יש צורך בשכל המאומן יפה בפלפול התלמודי , ובזה מתנגד רמ"ק למקובלים שהמעיטו בערכו של הניתוח העיוני החמור בתחום המסתורין : יש הבאים לידי טעות בקבלה מפני 'שלא ראו אור הפלפול , 'מימיהם הם חושבים 'כי אין החכמה הזאת צריכה פלפול וקושיות' . הפלפול הוא הכנה , מבחינה דידאקטית ss בספ"ר לו ע"א מביא רמ"ק אגדת חז"ל במס' חגיגה על הרקיעים , והוא מראה על אי התאמה בין ז' רקיעים שמנה שם ריש לקיש לבין הרקיעים שמנו חכמי התכונה . וכיוון ש'לפרש כי רז"ל חולקים עס חכמי התכונה ... אי אפשר' הוא מספר שעניין זה הציק לו ; ואם כי מצא פתרון בעזרת מאמר בזוהר , על כל פנים אין הוא מבטל את עצם דעת בעלי התכונה . דיון ארוך במושגי הגיאומטריה של 'בעלי התכונה' מובא בקשר להשגת ר' יהודה חייט על ר' עזריאל ( ספ"ר יא ע"א . ( ויש דוגמאות נוספות , מתחומי מדע שונים : הסתמכות על 'הבקיאים בחכ...  To the book