כשאנו עוברים לתאר את משנתו של לייבניץ בקוויה העיקריים , עלינו להבליט תחילה את מה שאפשר לקרוא חווייתו השורשית , והיא : הריבוי שבעולם . מבחינה זו הרי לייבניץ הוא היוצא מן הכלל הגדול בתולדות הפילוסופיה . השיטות הפילוסופיות השונות חיפשו את האחדות , אך לייבניץ הבליט דווקא את הריבוי . 2 פרטימ על שאיפותיו לאיחוד הכנסייה הנוצרית ראה בספר J . Vennebusch , Gottfried Wil- helm Leibniz , Philosophic und Politik im Dienste einer universalen Kultur , Bad Godesberg 1966 מה שעורר את התעניינותו ואת תשומת לבו המיוחדת היה דווקא השוני הרבגוניות , ' האינדיבידואליות שבכל ההוויה . אין שני דברים שווים בעולם' כל יש מהווה יחידה בפני עצמה , שונה מכל יתר היחידות . החוויה המיטאפיסית היסודית הזאת מצאה את ביטויה בעיקרון של זהות הבלתי נבדלים . העיקרון הזה אומר » שני דברים יכולים להיות שניים רק על ידי כך שמושגיהם שונים זה מזה , כלומר שני הדברים באשר הם שניים מן ההכרח שיהיו בעלי תכונות שונות . אין שני דברים שווים בעולם . דברים שאין ביניהם הבדל של תכונות' הם זהים . האטו מיסטיקה הקלאסית' למשל , לימדה , ששני אטומים יכולים...
To the book