|
|
מן הראוי להביא כאן למצער חלק מן ההקדמה המפורסמת לחלק שלישי של ספרו של שפינתה , שהוא מופת ליכולתו הסגנונית של המחבר , דבר היכול להתעלם מעיני הקורא שלנו כשאנו — אין לנו ברירה אחרת — חייבים להעמיס עליו את המעמסה של הגדרות מדוקדקות והבחנות מדויקות בין המונחים . שפינוזה כותב בהקדמתו לחלק שלישי : 'רוב הסופרים , שכתבו על ההפעלות ודרכי החיים של בני האדם , דומים כאילו הם יושבים ודנים לא בדברים טבעיים הכפופים לחוקי טבע משותפים , אלא בדברים שמחוץ לטבע . ולא עוד אלא שהם סבורים , כנראה , שהאדם בתוך הטבע הוא מעין ממלכה בתוך ממלכה , שהרי לפי אמונתם , יותר משהאדם נכנע לסדרי הטבע הוא מערער אותם , ויש לו שליטה בלתי מוגבלת במעשיו ואינו נכרע אלא על ידי עצמו . אף מייחסים הם את סיבת חדלונו של האדם והפכנותו לא על הכוח המשותף של הטבע אלא על איזו פחיתות בטבע האנושי , ולפיכך הם נדים לו , מלעיגים עליו , בזים לו ! או , מה ששכיח ביותר , מקללים אותו . ומי שכוחו יפה להתלוצץ על חדלונו של האדם מתוך דברנות וחריפות יתירה , הרי זה נחשב לאיש אלוהים . ' ודאי לא חסרו בני עלייה ( והריני מודה , שאני חייב . תודה מרובה לעבודתם...
To the book |
|
|