(א) תורת ההזדמנות

האו קאזיונאליזם של המאה הי"ז נבדל באופן מהותי מזה של 'המדברים' הערביים , שאותו מבקר הרמב"ם ב'מורה . 'נבוכים אמנם , שני הזרמים גם יחד נובעים מתוך ביקורת מושג הסיבה הפופולארי ו ושניהם מגיעים , כמו דויד יום אחריהם , לידי המסקנה , שהתפיסה העממית , כאילו היו נמצאים בעולם 'כוחות' — למשל , שישנו ' כוח' בכדור המתנועע המניע כדור שני שעמו הוא נפגש בדרכו — אין לה על מה שתסמוך . וכשם שאין לנו על מה לסמוך כשאנו מייחסים כוח כזה לכדור , כך אין אנו רשאים ( אם נדקדק בלשוננו ) לייחס כוח פעולה לאדם . ישנו רק מקור אחד לכוח ולפעולה : אלוהים . עד כאן מסכימים שני הזרמים . אך בעוד שהפילוסופים הערביים מסיקים מכאן , שאלוהים , כשליט העולם- אינו קשור על ידי שום חבל של חוק , ולכן הם מסיקים שאין לנו יסוד להניח את חוקיותו של העולם , הרי לגבי גוילינקס ומאלבראנש קיים המשפט הגדול 'פעם ציווה ולעולם הוא . 'מציית אמנם חוקי העולם הם פרי רצונו של הבורא , אבל 'חק נתן ולא י עבור' ( תהלים קמח , ו , ( היינו , ה א f קאזיונאליזם של המאה הי'י'ז אינו מתכוון להרוס את חוקיותו של העולם . הוא רחוק מן השריריות של 'המדברים' כשם שהוא רח...  To the book