ד. תולדות הפילוסופיה במקום הפילוסופיה?

אם התכוונה תפיסת היחס בין הפילוסופיה לבין תולדותיה , כמו שהיא מיוצגת י על ידי קאנט והוסרל , לשחרר את הפילוסופיה מן ההיסטוריה שלה , הרי קיים מן הצד השני כיוון הפונה לקיצוניות שנייה , הטוען שמותר לראות את הפילוסופיה אך ורק מבחינה היסטורית . היסטוריזם פילוסופי זה אומר ו אנו יכולים לדון על שיטות ודעות פילוסופיות רק אז , כשאנו מביאים בחשבון את ההקשר ההיסטורי , אשר בתוכו הגו יוצרי השיטות הפילוסופיות , את המסגרת אשר בה היו נתונים הפילוסופים , את קודמיהם ואת בני דורם . הפילוסופיה מוכרחה להסתפק להיות היסטוריה של הפילוסופיה , לחקור ולתאר את השיטות של הפילוסופים הגדולים , אחת אחרי השנייה , בהתקשרותן הפנימית ובזיקתן הביוגראפית . במקום שהוםרל , בדברים המפורסמים שהבאנו לעיל , הזהיר מפני השפעת ההיסטוריה של הפילוסופיה , ודרש להתחיל מחדש בבעיות ובדברים עצמם , הרי נאמר כאן להפך , שההשתקעות בבעיות הענייניות של הפילוסופיה עצמה אינה אלא טעות , ורק הפנייה הישירה אל ההיסטוריה היא אפשרית ורק היא יכולה לספק את היצר הפילוסופי של האדם . אין אנו יכולים ל'התפלסף' ' לעסוק בבעיות הפילוסופיות עצמן , אלא רק ללמוד וללמ...  To the book