גישתם של הארטמאן ווייטהד

נמצאנו למדים : לבעיית הקוהרנציה כתורת הקאטיגוריות של ימינו שני פנים , היסטורי וענייני . את שניהם הבאתי בחשבון כשבאתי —בפרקים ד-ולנתח את מערכי הקאטיגוריות של וייטהד והארטמאן . נתברר שם , כי אצל שניהם כאחד מהווה עקרון הקוהרנציה חלק כלתי נפרד של תורת הקאטי גוריות , וזאת-באורח מפורש לגמרי . כמובן זה גישתם דומה , הגם שאין להניח כי ידעו זה את תורתו של זה . ההבדלים בגישתם של שני ההוגים מסתמנים , משמגיעים לבעיית ו \ קף תחולתו של עקרון הקוהרנציה . וייטהד סבור כי מעיקרו של רעיון הקאטיגוריות מתחייב , שעקרון הקוהרנציה יוחל על מערך הקאטיגוריות ללא סייגים , שהקאטיגוריות יהוו מערך מלוכד אחד . על הפילוסוף הבא לכונן מערך קאטיגוריות לחתור לקראת קוהרנציה כוללת . בכך הוא אמנם הולך בדרכה של הספיקולאציה הפילוסופית , אך הפילוסופיה אינה יכולה לדעתו שלא להיות ספיקולאטיבית אם רוצה היא להישאר נאמנה לרוחה , למשימת היסוד שלה , לייחודה לעומת התחומים האחרים של ההכרה האנושית . הארטמאן , לעומת זה , משוכנע כי הספיקילאציה הפילוסופית אבד עליה הכלח , וכי תחולתו של עקרון הקוהרנציה מוגבלת היא בהכרח . תורת הקאטיגוריות שהוא...  To the book