ג. חושניות, שכל, תבונה

קאנט מצא את השכל מופרד מן התבונה ואת מושגי השכל הטהורים משוללי תחולה על מושאי התבונה האינסופיים . הוא גם מצא את השכל מופרד מן החושניות , וייחס את מקורה של זו לגורם טראנסצנדנטי לגבי השכל והאני החושב בכלל , היינו לידבר כשהוא לעצמו / והציע הסבר לזיקה בין השכל והחושניות . היגל עירער על דואליזם כפול זה של הפילוסופיה הביקורתית עניינו היה להראות : ( א ) כי הנחת גורם טראנסצנדנטי לגבי התודעה , המפעיל כביכול את חושינו ובאופן זה מספק את 'החומר החושני' להכרה , היא חסרת שחר : מושג הדבר כשהוא לעצמו הוא מושג , אם כי מופשט כאילו עד קצה הגבול וריק לגמרי , ובכל זאת מושג , תוכן מתוכני התודעה ; וכי ( ב ) ההנחה בדבר מושגים טהורים שאינם חלים כביכול על מושאי התבונה חסרת שחר אף היא : מושגים טהורים הם מושגי התבונה ולא מושגי השכל , והם הם מושאיה של ההכרה האמיתית ; ( ג ) אין אפוא יסוד לראות כהכרה סינתיזה של שני יסודות זרים זה לזה ( החושני והמחשבתי , ( ובתכונה ערכאה ריגולאטיכית בלבד . אם יש כאן סינתיזה , הריהי לא שילוב של שני גורמים זרים אלא פועל יוצא של תנועה מיוחדת במינה , 'דיאלקטית' בלשונו של היגל , שמשתתפים ב...  To the book