|
|
בפתחו של הדיון על כל אחת מן הקאטיגוריות הקודמות , האיכות והכמות , ניסיתי לעמוד על כפלי משמעות יסודיים שניתן לפי תפיסת אריסטו לגלות כמושגים אלה . בבואנו לדון בקאטיגוריית היחס עלינו ליתן את הדעת על עצם המושג האריסטוטלי של דו משמעות , של אקוויווקאציה , מתוך ההנחה שקישורו עם מושג היחס חשיבות מרובה לו לגבי הכנת תורת הקאטיגוריות האריסטוטלית כולה . על דרך החידוד נוכל לומר , כי אריסטו משתמש במונח 'אקוויווקאציה' באופן אקוויווקאטיבי , דו משמעי : הוא מבחין בו סוגים שונים של דו משמעות . אלא שברוב רובם של המקרים עושה הוא זאת ביודעים : או שהוא אומר כמפורש לאיזה מסוגי דו המשמעות הוא מתכוון בעניין הנידון , או שזיהוי אופיה המיוחד של דו המשמעות מסתבר בקלות מן ההקשר . את מושג דו המשמעות עצמו מגדיר אריסטו בפרק הראשון של 'כתב הקאטיגוריות' : דברים הם דו משמעיים , כלומר 'מבוטאים בדרכים שונות' כשהגדרתם שונה אך שמם זהה . ברם שוני זה שבהגדרות אפשר שיהיה מדרגות שונות . אפשר שיהיה טוטאלי , ואז מתקבלת דו משמעות המכינה בפי אריסטו ימקריתי ; ואפשר שיהיה חלקי כלבד , בלי להוציא אחדות מסוימת בין הדברים השונים המכונים ב...
To the book |
|
|