ג. ניגודים ומקבץ מלכד: דור ובת־שבע

הבעיות האמורות נותנות את אותותיהן במרקם המלים ובתבניות הזעירות . בפרשת בת שבע המספר אינו ממהר . הוא פותח בתיאור שליו שאין בו כדי לעורר חשד . לכאורה אין דבר שגרתי יותר מזה , שהצבא יוצא למלחמה , ואילו המלך נשאר בבירתו . רק כשמגיעים אל הפיסקה על בת שבע , עומדים על חוות הדעת המקופלת בפתיחה שלוה זו . שהרי , שעה שדוד היה "יושב , "בירושלים "ויקם" " מעל משכבו ויהתלך על גג בית המלך וירא אשה רחצת מעל הגג" ( יא , א ב , ( וכאשר שלח לשאול מי היא , נודע לו שמדובר באשתו של אחד מקציניו — אוריה החתי . כעת מתברר , מה רב משקלו של הציון : "ודוד יושב . "בירושלים תיאור זה עומד כנגד הציון לפעולתו העיקרית של המלך : "וישלח .. ויצרו על רבה" ( פס' א . ( בעוד אנשיו נשלחו להילחם בעמון , נשאר דוד בירושלים ( פרי — שטרנברג , ( וביקש להשתעשע עם אשתו של אחד מקציניו . הווה אומר , התמימות בפתיחה הייתה אירונית . לאמיתו של דבר המספר מוליך אותנו צעד צעד אל מסקנה בלתי נמנעת . תיאור זה נמצא כולו בתחום החטא . אל קוטב זה מתקשרים גם ציוני המקום : אם המספר מציב את ירושלים כנגד רבת עמון , הרי שבית המלך עומד כנגד ביתה של בת שבע . ...  To the book