|
|
כלל גדול במחקר הדיאכרוני , שהיצירה הספרותית מתעצבת על פי הדפוסים הקבועים של סוג ומסורת : מוטיבים מסוימים יובאו לפי הסדר האופיני לאותו סוג ( ז'אנר ;( אותו סוג אף מחייב ניסוחים לשוניים מסוימים ( קורטיוס ; 105 — 79 קוך , סוגים . ( 12—11 , 4 — 5 לדוגמה , בעיצוב דיני החוק ניכרים דפוסים מובהקים . הנסיבות שהדין מכוון אליהן מצוינות ברישא בהקדמת לשון ; "כי" הדין העיקרי נאמר בסיפא . מקרים מיוחדים מצוינים בהמשך , בפסוקית תנאי הפותחת בלשון ; "אם" ושוב , הדין נאמר בסיפא . למשל : " כי תקנה , "וכי ימכר איש את , " עבד עברי , "בתו לאמה , " שש שנים יעבד , " ובשבעת יצא לחפשי חנם , "לא תצא כצאת העבדים , ' " אם בגפו יבא , "אם רעה בעיני אדניה , " אשר לו יעדה והפדה , " בגפו יצא , "לעם נכרי לא ימשל , " למכרה בבגדו בה , " ואם בעל אשה הוא , "ואם לבנו ייעדנה , " ויצאה אשתו עמו" "כמשפט הבנות יעשה לה" ( שמ' כא , ב ג ) ( פס' ז ט ) נמצא , שדפוס זה מגדיר תבניות הגיוניות מסוימות , ומחייב את השימוש בלשונות מיוחדות . אבל , אפילו בתחומים צרים אלה נותרה מידה מסוימת של חופשיות : אחרי הדין המחייב את בעל האמה לתת למשפחתה לפד...
To the book |
|
|