א. מקום הדמות כסיפורי המקרא

הראשון ששם לב לאופיו המיוחד של היצג הדמויות במקרא , היה גונקל ( בראשית . ( 28 — 23 בעיקר בפרשיות הקצרות שבספר בראשית , שהן לדעתו , גם הקדומות יותר , הוא מצביע על מנהג המספר לשעבד את הלך רוחן של הדמויות ואת אפיונן לצורכי העלילה . פרטים על המראה החיצון שלהן נמסרים רק אם מהלך האירועים תלוי בהם ( כגון , שעשו היה שעיר . ( על רחשי הלב של הדמויות המשניות אין המספר עומד כלל . גם עולמן הפנימי של הדמויות העיקריות אינו מוצג בהרחבה . המספר מגביל את עצמו לציון מעשים חיצוניים , המראים על הלך הרוח ( כגון בכי , בריחה , ( לסיכום קצר ויאהבה" ) , " בר' כד , סז ) ולדיבור ישיר קצר . בסיפורים רחבים יותר , כדוגמת סיפור יוסף או סיפורי דוד בשמ"ב , הצגת הדמויות , לדעתו , מטופחת יותר . המספר מוסר בהרחבה על רחשי הלב של דמויות מסוימות , ונותן להן להתבטא באריכות בשיחה ובנאום ( שם , . ( 37 — 34 אבל , בצד אמנות מפותחת זו מוצא גונקל גם כאן סימנים לסגנון המצומצם והקדום . עם זאת , גם בעלי הפרשיות הקצרות לא היו חסרי התעניינות בחיי הנפש . אולם , הם העדיפו את הסממן המוחשי ; על קורא ופרשן להבין בעצמו למה הדברים מכוונים ( שם...  To the book