ד. ההקבלה כסימן לבאות וכרמז לעבר

יש שהמספר בונה הקבלה בין מעשה מסוים ובין אירועים , שעליהם יימסר בהמשך הדברים ; אותו מעשה משמש אפוא סימן לבאות , כעין מבט לפנים בצורת אירוע . דוגמה מובהקת לכך היא פרשת נבל , אותו עשיר ממעון , שממנו ביקש דוד שי לרגל חגיגות הגז , ולכבוד ההגנה שהעניקו דוד וגדודו לעדריו . מפיון שהאיש דחה אותו בבוז ( שמ"א כה , ב יב , ( גמר דוד אומר להכחיד אותו ואת כל רכושו ( פס' יג , כא כב . ( אלא שבינתיים יצאה אשת נבל , אביגיל , לקראת דוד כדי להפיס את רוחו ולהביא לו את הברכה הראויה לו ( פס' יד יט . ( היא פנתה אל דוד בדברי נועם , ואכן הצליחה למנוע שפיכות דמים . אך , בנוסף על כך , יש בדבריה רמזים רבים לגדולתו העתידה של דוד ( פס' כג כה , כז כח , ל לא ; ועיין לעיל , עמ' . ( 177 מלבד זאת , היא דיברה על גורל אויביו של דוד . דברים אלה מכוונים , כמובן , בראש וראשונה לנבל עצמו . אבל , הכתוב מרחיב את התחום הזה מיד , וכולל בו גם את שאר אויבי דוד . אביגיל אומרת : "ועתה יהיו כנבל איביך והמבקשים אל אדני רעה" ( פס' כו . ( תיאור זה מתאים להפליא לשאול ( הקבל כ , א , ז , ט . ( היגד שני אפילו מוסיף עליו : "ויקם אדם לרדפך ולבק...  To the book