ב. נסיגה לעבר

מעשה הישועה , שבו הציל ה' את בני ישראל מפני חילות מצרים הרודפים אחריהם , מוצג בשירת הים בסטיות רבות מסדר הזמנים . הפתיחה מביאה את שבח האל , וממשיכה מיד באירוע המרכזי : "סוס ורכבו רמה בים" ( שמ' טו , א . ( בהמשך המשורר מפרט יותר : " מרכבת פרעה וחילו ירה בים , ומבחר שלשיו טבעו בים סוף" וגו' ( פס' ד ה ; הקבל יד , כג כח . ( רק לאחר מכן הוא מציין את השלב שקדם לטביעת המצרים : "וברוח אפיך נערמו מים , נצבו כמו נד נוזלים , קפאו תהמת בלב ים" ( פס' ח ; הקבל יד , כא כב . ( תיאור זה נחתם בציון לראשית הרדיפה : "אמר אויב ארדף אשיג , אחלק שלל , תמלאמו נפשי , אריק חרבי תורישמו ידי" ( פס' ט . ( על כך אמר הדרשן : "זה היה בתחילת הפרשה , ולמה נכתבה כאן ? שאין מוקדם ומאוחר בתורה" ( מכילתא דר"י , בשלח , ויהי ז , מהדורת רבץ , עמ' . ( 139 אמנם , זאת שירה ; אבל מכיוון שהמשורר מתאר רצף אירועים , חייבת גם שירה זו להיחשב לסיפורת , כמוה כשירת דבורה . מתעוררת אפוא השאלה , על שום מה הקדים המשורר את המאוחר , ואיחר את המוקדם ? דומה שאין זה רק משחק בלבד . הסטייה מסדר הזמנים באה לשם תכלית ( וייס , מלאכה . ( 405 — 404 שכן...  To the book