שתיית יין

הבשר והיין בימות החול סימלו מעמד כלכלי מסוים , אבל בייחוד אמורים הדברים ביין . כאמור למעלה ( בראש פרק שני , ובפרק חמישי , ( היה ההיצע של יין מועט בבבל , ובייחוד יין שהוכן בהשגחת יהודים , ולא היה בו משום חשש יין נסך . ולסיכום מצאנו שהיין בבבל היה ביוקר , ועל מציאות זו אנו שומעים עוד מימיהם של הגאונים . אף הערנו שאין הסתייגות מצד האמוראים בבבל לסחור ביין או לשתות יין , אף כי ברור שהם היו מודעים לסכנה הרובצת לפתחם של המרבים בשתיית יין . ומאלפים הם הדברים הבאים י 'תני תנא קמיה דרבי יוחנן כל מיני משקין 03 נ יפין לחלום חוץ מן היין . יש שותהו וטוב לו . ויש שותהו ורע לו ... אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני תלמיד חכם לעולם טוב לו ' . .. ( ברכות נז סע"א . 104 ( ואכן הכריז רבא : 102 ראה , לדוגמה , מה שמביא הראבי"ה , ח"א , עמ' , 142—141 בקשר למניין קי ברכות שחייבים לברך בכל יום : 'ושמעתי שרב עמרם גאון מנאם בחשבון ק' ברכות ... ונראה לי דלתרתי מינייהו דהמרא . שמנה הגאון אפיק דלא שכיח חמרא לעניים . ' . .. 103 כי"מ גורס : ... ' קמיה דרב נו ! מן (!) כל המשקין ... לעולם לתלמיד חכמים טוב לו ' . .. ראה דק"ס , א...  To the book