'הרידוקציה הפינומינולוגית'

הפינומינולוגיה תובעת אפוא לעצמה את הזכות על המיתודה , שנמצאה על ידה , להסיק מתור ההסתכלות מסקנות כלליות ונצחיות . אולם כיצד נגיע מן ההסתכלות הרגילה , המכוונת לדברים פרטיים , אינדיבידואליים ומגישה לנו רק חוקים עובדתיים נסיוניים שאת אמיתם אנו רק משערים , אל ההסתכלות הקאטיגוריאלית , הסתכלות האידיאות , שתתן לנו חוקים נצחיים הכרחיים ? הוסרל קורא את הדרך לכר ' רידוקציה . 'פינומינולוגית וזאת היא דרכו : הפינומינולוג אינו ניגש אל התופעה כאל דבר מציאותי , ולא חשוב לו , אם התופעה שאותה הוא מנתח , היא מכלל חיינו בהקיץ , או אם היא חלום או משחק הדמיון או תעתועי החושים . תמיד יהיה ח ו ק התופעה אחד , תמיד יהיה , למשל , צבע התפוז בין האדום ובין הצהוב , או —משל אחר — תמיד יהיה הצליל c באמצע בין b ובין . d גם ההאלוצינאציה הנועזת ביותר לא תשנה חוק נצחי זה של התופעה . זוהי עמדתו של הםינומינולוג לגבי התופעות : הוא מבטל מלכתחילה את כל האופי המציאותי של התופעות . מה שנשאר בתופעה , כשהיא נהפכת מתופעה מציאותית לתופעה שבדמיון , יהיה חוק כללי ששום ניסיון לא יהפוך אותו . לפיכך אומרת המיתודה של הפינומינולוג : כל ...  To the book