|
|
התארים של הבלתי מודע הם הדימוי והרצון . הדימוי הוא סביל ואינו שואף להתממש , אלא אם כן הרצון יממש אותו . הארטמאן מניח ( בעקבות שלינג , בהתפתחות האחרונה של תורתו , ( שהרצון התעורר מתוך מצב של , 'בכוח' מצב של פוטנציאליות נטולת הזמן , לידי מצב , 'בפועל'ש של אקטואליות , ונטל כביכול את היוזמה לידו , ומתוך יוזמה זו פעל על הדימוי , שהוא ישמש לו תוכן והכוונה . שניים אלו , הדימוי והרצון , שהיו לפני התחלת התהליך של העולם משהו טרום הווייתי ועל הווייתי , התאחדו לידי הוויה ממשית של העולם . הרצון הוא לפי מהותו נטול תבונה . אך על ידי פעולתו והמסקנות של רצייתו , כלומר יצירת עולם שאינו יכול לספק אותו , סותר הרצון את עצמו ונעשה לא רק נטול תבונה אלא מנוגד לתבונה . הארטמאן בונה מיתולוגיה שלמה כדי להסביר כאן את הבעיה של בריאת העולם . מיתולוגיה זו מתאפשרת לו רק על ידי כך שהוא הופך , בלי להודות בכך , את שני התארים של הבלתי מודע , את הדימוי ואת הרצון , לשתי מעצמות מיתולוגיות עומדות ברשות עצמן ונאבקות זו עם זו , ומתוך מלחמת רפאים זו מסתבר לו התהליך של העולם . במשנתו של י . ג . פיכטה היה היסוד של 'הדחיפה' ( Ans...
To the book |
|
|