איחוד משנתם של שופנהואר ושל היגל

במבוא למהדורה הזאת של ספר הנעורים שלו , שנכתב שלושים ושש שנה אחרי צאת המהדורה הראשונה , ציין הארטמאן את הפילוסופיה שלו כסינתיזה של היגל ושל שופנהואר , במשקל מכריע של משנת היגל , סינתיזה אשר בוצעה על ידי המושג של הבלתי מודע אשר בא לו משלינג . דעת הקהל של הקוראים המשכילים ראתה את הארטמאן כתלמידו של שופנהואר . אולם ציון זה מוצדק רק מבחינה זו , שהארטמאן ראה את משנתו של שופנהואר כנקודת מיפנה בתולדות הפילוסופיה , באשר תורת שופנהואר # מה , לדבריו , קץ לתיאיזם של אמונת הכנסייה ודרשה תפיסה מעמיקה של האמונה באלוהים , שבה יהיה מקום לפסימיזם ולרעיון של גאולת העולם . שופנהואר , כך סבר , מצא את אומץ הלב לשלול את הדת הנוצרית באשר היא תורה תיאיסטית , ולהצביע על הדת Eduard von Hartmann , Philosophic des Unbewussten . Versuch einer 1 Weltanschaung ההודית הםאנתיאיסטית כדת האמת . שופנהואר הראה , שהאדם יכול כאירופאי להיות דתי , בלי להיות נוצרי . מבחינה זו ראה במשנתו לא רק נקודת מיפנה של העיון הפילוסופי במובן הצר , אלא סיום תקופה שלמה של תולדות התרבות והתחלה של תקופה חדשה שעדיין אין אנו רואים את חותמה , אבל...  To the book